"כל המנהיג עצמו בדרכים אלו
אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימי חייו,
עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא,
ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו!".
כך הבטיח לנו הרמב"ם (רבי משה בן מימיון)
איך הרמב"ם יכל להבטיח לנו כזה דבר??
ועוד בכזה ביטחון שהוא ערב לנו
אז כנראה לא סתם הרמב"ם
ידוע כאחד מגדולי הרופאים בהיסטוריה.
וכיום מדע הבריאות מצליח לאט לאט להדביק
בגילויו את מה שהרמב"ם כבר הבין לפני 800 שנה.
בפוסט הזה נציג כלל אכילה פשוט של הרמב"ם
וננסה להסביר אותו ע"פ הבריאות הטבעית.
הכלל : " לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, וישתה אלא כשהוא צמא"
האכילה נועדה לשני דברים:
1.בכדי לספק לנו אנרגיה זמינה
2.בכדיי לבנות רקמות שונות בגוף
כאשר אנו זקוקים למזון הגוף מאותת לנו
באמצעות תחושת רעב לאכול.
כשאדם רעב מופרשים בקיבה שלו מיצי עיכול
שתפקידם לעכל את המזון, ולהכין את הקיבה לקליטת המזון ועיכולו.
כאשר אנחנו אוכלים "סתם" כי משעמם לנו
או מכל סיבה אחרת, הגוף שלנו אינו ערוך לקלוט את המזון
והוא בעצם לא באמת צריך את המזון.
יוצא שהאכילה ללא רעב אמיתי מעמיסה על הגוף מזון
שהוא אינו זקוק לו, האוכל לא נעכל כראוי
וחלקו הופך לפסולת.
האכילה המיותרת צורכת אנרגיה מהגוף
ומעייפת אותו.
זאת בעצם הסיבה שחשוב לאכול רק כשרעבים.
אותו דבר גם עם שתייה
כאשר הגוף זקוק למים הוא מאותת לנו באמצעות תחושת צמא.
היום יש סברה שצריך לשתות הרבה גם כשלא צמאים,
ע"פ הרמב"ם וע"פ הבריאות הטבעית,
הדבר הזה הוא לא נכון, שתיית יתר
מעמיסה על הכליות שצריכות לסנן את עודפי המים שצרכנו.
לכן חשוב להיות קשובים לגוף
ולהבחין מתי אנחנו באמת רעבים
ומתי אנחנו באמת צמאים.
הקושי בימינו
כיום, עם כל המזון המעובד הדבר הפך
להיות מעט מסובך מכיוון שהטעמים והריחות
של המזון המעובד יוצרים אצלנו תאבון
גם כאשר אין באמת רעב וצורך לאכול.
שיטה טובה בשביל להבחין
בין רעב ל"סתם" חשק לאכול,
זה לבדוק האם עכשיו אתה יכול
לאכול סלט גדול?
בד"כ אם אתם לא רעבים לסלט
ויש לכן חשק למשהו אחר,
זה אומר
שאתם לא באמת רעבים.
רוב האנשים היום לא אוכלים מתוך רעב אמיתי
הם אוכלים מתוך תאווה או מתוך הרגל.
כאשר עוברים לתזונה בריאה וטבעית יותר,
החושים הטבעיים של הרעב והצמא
חוזרים אלינו.
בריאות טובה וטבעית
הבראתי – הדרך לבריאות הטבעית.
